הָאוֹרֵג שְׁנֵי חוּטִין וְהַפּוֹצֵעַ שְׁנֵי חוּטִין הַקּוֹשֵׁר וְהַמַּתִּיר. מַה קְשִׁירָה הָֽיְתָה בַמִּשְׁכָּן. שֶׁהָיוּ קוֹשְׁרִין אֶת הַמֵּיתָרִים. וְלֹא לְשָׁעָה הָֽיְתָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מִכֵּיוָן שֶׁהָיוּ חוֹנִין וְנוֹסְעִין עַל פִּי הַדִּיבֵּר כְּמִי שֶׁהוּא לְשָׁעָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מִכֵּיוָן שֶׁהִבְטִיחָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא מַכְנִיסָן לָאָרֶץ כְּמִי שֶׁהִיא לְשָׁעָה. אָמַר רִבִּי פִינְחָס. מִתּוֹפְרֵי יְרִיעוֹת לָֽמְדוּ. נִפְסַק. הָיָה קוֹשְׁרוֹ. חָזַר וְנִפְסַק. לַעֲשׂוֹתָן קְשָׁרִים קְשָׁרִים אֵי אֶיפְשַׁר. אֶלָּא חוֹזֵר וּמַתִּיר אֶת הָרִאשׁוֹן. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה. הָהֵן חַייָטָא אומָנָא מְבַלֵּעַ תְּרֵין רָאשֶׁיהָ. וְהַייְדְא אָֽמְרָה דָא. דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי חֲנִינָא. מֵאוֹרְגֵי יְרִיעוֹת לָֽמְדוּ. מַה טַעַם. אוֹרֶךְ הַיְרִיעָ֣ה הָֽאַחַ֗ת. כְּדֵי שֶׁתְּהֵא כוּלָּהּ אַחַת. נִפְסַק הָיָה קוֹשְׁרוֹ. מִכֵּיוָן שֶׁהָיָה מַגִּיעַ לָאָרִיג הֲוָה שָׁרִי לֵיהּ וּמְעִל לֵיהּ. רִבִּי תַנְחוּמָא בְשֵׁם רַב חוּנָה. אֲפִילוּ עָרֶב שֶׂבָּהּ לֹא הָיָה בוֹ לֹא קֶשֶׁר וְלֹא תִייָמֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
דא. וזה היא שלמדו כהאי דאמר ר' יוסי ב''ח מאורגי יריעות למדו שלא היה אפשר להן בלא קשירה והתרה ומה טעם דכתיב אורך היריעה האחת ומכאן שהיו צריכין לארגה כדי שתהא כולה כאחת ולא לחבר חתיכות חתיכות עד שתתמלא ארכה וא''כ כשארגו אותה וא''א בלי שיפסוק חוטי האריגה וכשנפסק היה קושרו בתחלה עם חוט אחר כדי שיכול לאחוז בידו ולהכניסו בבתי האריגה ולא שהיה מניחו להקשר שא''כ היו נראין קשרים קשרים בהיריעה אלא מכיון שהיה מגיע לארוג במקום שנפסק החוט הראשון ובהקשר שלו היה מתירו להקשר ומעייל לה לראשי החוטין בהאריגה ומחליקן והרי היה קושר ומתיר ולא היה נראה שום קשר בהיריעה וכן אמר ר' תנחומא בשם רב הונא שאפי' חוט הערב שבה ומדרך לקשור על השתי כשמתחיל להרכיבן זה בזה ואעפ''כ היו מצמצמין שלא יהיה בו לא שום קשר ולא תיומת וזהו כשבאין שני חוטין זה על זה ונראית כתיומת בתוך האריגה והן היו מקפידין שלא יהא בהן מזה כלל ומכוונין שתהא נראית הכל חלק ויפה:
והיידא אמרה. והשתא מאיזה היא שלמדו קושר ומתיר שהיה במשכן:
אמר חזקיה. הא נמי ליתא שלא היו צריכין לקשור כלל שהרי ההן חייטא אומנא מבליע תרין ראשיה כשנפסק החוט שתופר בו אינו קושר לו החוט האחר שלא תהא נראית הקשירה אלא שמניחו כך ונוטל חוט אחר לתפור ומבליע שני ראשי החוט של זה ושל זה בהתפירה שמתחיל לחזור ולתפור מעט קודם מקום פסיקת החוט ונמצא שמובלעין שני הראשין ואין צריך לקשרן יחד וא''כ מסתמא עושי מלאכה שבמשכן היו יודעין לעשות כן:
א''ר פנחס. לא מן המיתרים למדו אלא מתופרי היריעות הוא שלמדו נפסק היה קושרו כלומר כשלא נפסק החוט אלא פעם אחד לא הוה איכפת בזה אלא היה קושרו אלא כשחזר ונפסק ולעשות קשרים קשרים אי אפשר שאין זה דרך כבוד שיהא נראה בהתפירה קשרים קשרים והיו צריכין לחזור ולהתיר את הקשר הראשון ולהסיר החוט וליקח אחר והרי היה שם קושר ומתיר:
א''ר יוסי וכו'. כלומר אלא א''ר יוסי דלפיכך שייך שפיר לומר שלשעה היתה שמכיין שהבטיחן הקב''ה שהוא מכניסן לארץ מיד אלמלא לא חטאו במרגלים הרי זו החנייה כמי שהיא לשעה ומעתה הדרא קושיא לדוכתה וכי למידין מדבר שלא היה אלא לפי שעה בשעת העשייה ולקמן גריס מכיון שהבטיחן הקב''ה להכניסן לארץ כמי שהיא לעולם. ומיהו גי' דהכא נראית היא כדמוכח מדלקמן והכי גריס נמי בריש פרק ואלו קשרים:
א''ר יוסה וכו'. כלומר דר' יוסי מתמה על הא דקאמר שלשעה היתה בשביל שהיו חוזרין ונוסעין והלא מכיון שהיו חונין ונוסעין על פי הדיבור כמי שהיא לשעה קרית לה בתמיה:
האורג וכו'. מה קשירה היתה במשכן שהיו קושרין את המיתרים. ליתידות האהלים בשעה שהיו חונין:
ופריך ולא לפי שעה היתה. שבנסעו היו מתירין אותן והאיך למדין מדבר שאינו אלא לפי שעה:
הָהֵן דַּעֲבַד חֲבָלִין. הָהֵן דַּעֲבַד מִמְזוֹר חַייָב מִשּׁוּם טוֹוֶה. הָהֵן דַּעֲבַד קוֹנְטְרָן נָפָן מַחֲצָלָן חַייָב מִשּׁוּם מֵיסֵיךְ. הָדָא אִיתְּתָא כַּד מִשְׁתַּייָא בְקוֹבָיָה. מִשּׁוּם מֵיסֶכֶת. כַּד יְהָבָה קדמה. מִשּׁוּם עוֹשָׂה בָתִּין. כַּד מְקִימָה לוֹן. מַשּׁוּם בּוֹנָה. כַּד מְחַייָא. מִשּׁוּם אוֹרֶגֶת. כַּד מִקְטְעָא בְנֵימַייָא. מִשּׂוּם מְחַתֶּכֶת. כַּד גָּֽמְרָה מְלַאכְתָּהּ. מַשּׁוּם מַכָּה בְפַטִּישׁ. הָהֵן דַּעֲבַד קוּפִּין. כַּד צְפַר. מִשּׁוּם מֵיסֵיךְ. כַּד מְחַייֵט. מִשּׁוּם תּוֹפֵר. כַּף. מִשּׁוּם בּוֹנֶה. כַּד מְקַטֵּעַ. מִשּׁוּם מְחַתֵּךְ. גָּמַר מְלַאכְתּוֹ. מִשּׁוּם מַכֶּה בְפַטִּישׁ. 51b הָהֵן דַּעֲבַד מַלִּין עַרְסְווָן. לְאוֹרֶךְ. מִשּׁוּם מֵסֵיךְ. לְרוֹחָב. מִשּׁוּם אוֹרֵג. קַנְקֶלַּטוֹן. מִשּׁוּם עוֹשֶׂה בָתִּים. כַּד מְקַטֵּעַ. מִשּׁוּם מְחַתֵּךְ. גָּמַר מְלַאכְתּוֹ. מִשּׁוּם מַכֶּה בְפַטִּישׁ. שְׁנֵי נִירִין בְּחָף אֶחָד וּשְׁנֵי חָפִין בְּנִיר אֶחָד.
Pnei Moshe (non traduit)
ההן. זה שעושה חבלים וכן זה שעושה ממזור והוא מיזרן המוזכר בפי''ט דכלים מיזרן היוצא מן המטה שהוא כמין אזור של ארוג שכורכין אותו סביב המטה כדי לחבר הפרקים חייב משום מיסך כלומר אע''פ שעדיין לא ארג אותם אלא סידרן ומתחן כדי לארוג וזהו המיסך:
ההן דעביד קונטרן. ככרות ונפות ומחצלות חייב משום מיסך. מיד כשמסדר ומותח אותן כדי לארגן:
הדא איתתא. אשה זו כשהיא מתחלת לסדר חוטי השתי כדי לעשות קוביא והיא קובה של אריגה שהנשים יושבין ואורגין חייבת משום מסכת את השתי. וכשהיא נותנת קדמה והיא כמין שפה שעושה סביב לחיזוק חייבת משום עושה בתים. וכשהיא מעמדת אותן משום בונה. וכשהיא מחברת החתיכות משום אורגת וכשהוא קוצצת הנימין היוצאין כדי להשוותן משום מחתכת וכשגומרת הכל חייבת עוד משום מכה בפטיש ומשכחת לה שש חטאות:
ההן דעביד קופין. זה שעושה קופות:
כשמצפיר. שמתחיל לסדר הצירי דקל והסיב שעושין מהן הקופות חייב משום מיסך וכשמחייט ומחבר החתיכות משום תופר. כף כשכופף אותן משום בונה וכשקוצץ הראשון היוצאין משום מחתך וכשנגמר מלאכתו חייב עוד משום מכה בפשיט ויש כאן חמש חטאות:
ההן דעביד סלן ערסוון. כנ''ל. זה העושה סלים ומטות ומדרך הוא לסרגן באורך וברוחב ועושין בהן כמין חורין חורין והן הן הבתים וכשמסדר את החבלים או הדבר שמסרג בו לאורך ה''ז מיסך וכשחוזר ונותן על גביהן לרוחב הרי כאן אורג וכשעושה הקנקליטין והן החורים ה''ז משום עושה בתים הוא המוזכר באבות מלאכות העושה שתי בתי נירין כדפרישית במתני' וכשמקטע הראשון היוצאין ה''ז מחתך וכשנגמרה מלאכתו יש עוד משום מכה בפטיש והרי כאן חמש חטאות:
שתי נירין בחף אחד. לפרש העושה שתי בתי נירין דמתני' קאי שעושה שני נירין והן החוטין או חבלי הסירוג ומסרגן להיות ביניהן חף אחד והוא הבית והחלל שביניהן מלשון חפי פותחות כמו שיש בין שני המפתח בחלל שביניהן או שעושה שני חפין בניר אחד חייב משום שני בתי נירין:
תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. חוֹתֶל שֶׁלְתְּמָרִים וְפַּטֶילַּייָא שֶׁלְתְּמָרִים קוֹרֵעַ וּמַתִּיר. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִקְשׁוֹר.
Pnei Moshe (non traduit)
פטילייא. סל:
תני ר' הושעי' וכו'. מייתי לה לעיל ריש פ' במה אשה:
וְאֵין זוֹ הַתָּרָה. נַעֲשֶׂה בְשׁוֹבֵר אֶת הֶחָבִית לוֹכַל מִמֶּנָּה גְּרוֹגְרוֹת. אָזְנַיִים שֶׁל דִּיסִיקִיָּא קוֹשֵׁר וּמַתִּיר. נַעֲשֶׂה כְפוֹתֵחַ וְנוֹעֵל בַּשַּׁבָּת.
Pnei Moshe (non traduit)
אזנים של דיסקיא. שק של עור ויש לו אזנים שמשימין הרצועות בהן לקשרו מותר לקשור ולהתיר שאין זה אלא כפותח ונועל הדלת בשבת:
ומשני נעשה כשובר את החבית וכו'. דמותר כדתנן לקמן פ' חבית שובר אדם את החבית לאכול הימנה גרוגרת:
ואין זו התרה. וכי לא מיחייב משום מתיר:
הַמְעַבְּדוֹ. מָה עִיבּוּד הָיָה בַמִּשְׁכָּן. שֶׁהָיוּ מְשַׁרְטְטִין בָּעוֹרוֹת. מַה מְשַׁרְטְטִין לוֹן. מְסַרְגְּלִין לוֹן. וְאַתְיָא כַּהִיא דְּאָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּשֵׁם רִבִּי אַבָּהוֹ. מוּתָּר לַעֲשׂוֹת אֳהָלִים מֵעוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ואתיא וכו'. על המתני' קאי דנקט הצד צבי בדוקא ולא קתני סתמא הצד חיה משום דאגב אורחיה קמ''ל דהכל ממשכן למדו ובמשכן לא היה מין טמא דס''ל תחש מין טהורה היתה כדלעיל וא''כ אהלים מעור בהמה טהורה דוקא נקרא אהלים ומותר לעשות אהלים מעור בהמה טמאה וכלומר שאינה מטמאה טומאת אוהלים:
מסרגלין לון. שהיו חותכין על פי המדה במסרגל שקורין קאמפא''ס ועושין סימן בשירטוט:
מה משרטטין לון. למה הצריכו לשרטוט:
הַשּׁוֹחֲטוֹ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. לֵית כָּאן שְׁחִיטָה. שְׁחִיטָה תוֹלְדַת חַבּוּרָה הִיא. וְלָמָּה לֹא תְנִינָתָהּ עִמְּהוֹן. אֶלָּא בְגִין דְּתַנִּינָן סֶדֶר סְעוּדָה תְנִינָתָהּ עִמְּהוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
אלא בגין דתנינן. סדר סעודה הצד צבי תנניתה לשחיטה עמהון:
ולמה תניתה עמהון. כלומר שאע''פ שחייב עליה הרי לא מנו אלא האבות ולאשמועינן שאם עשאן כולם בהעלם אחת שחייב ל''ט חטאות ומכיון דסבירא ליה לריש לקיש דתולדה דחובל היא ואינה אלא משום דש אם כן למאי הילכתא תני לשחיטה שאם עשאן לכולן הרי בכלל דש היא:
השוחטו ר''ש בן לקיש אמר. לית כאן שחיטה. כלומר לא מנינן לה לאב מלאכה שהיא תולדת חבורה היא וחובל מפרק הוא ואם כן בכלל דש הוא:
ג. הַצָּד חֲלָזוֹן וּפְצָעוֹ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. חַייָב שְׁתַּיִם. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. מָאן דְּאָמַר. שְׁתַּיִם. אַחַת מִשּׁוּם צָד. וְאַחַת מִשׁוּם נְטִילַת נְשָׁמָה. וּמָאן דְּאָמַר. אַחַת. הַייְדָא הִיא מִשׁוּם נְטִילַת נְשָׁמָה. וְלֵית לֵיהּ צַידָה. וְאַתְיָא כַּהִיא דְּאָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי יוֹסֵה רִבִּי אַבָּהוּ וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּשֵׁם רִבִּי מֵאִיר. מִין חַיָּה טְהוֹרָה בָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה בַּמִּדְבָּר. כֵּיוָן שֶׁעָשָׂה בָהּ מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן נִגְנְזָה. רִבִּי אָבוּן אָמַר. קֶרֶשׁ הָיָה שְׁמָהּ. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. דְּחָדָא קֶרֶן. וְתִיטַ֣ב לָ֭יי מִשּׁ֥וֹר פָּ֗ר מַקְרִין וּמַפְרִיס: מַקְרֵן כָּתוּב.
Pnei Moshe (non traduit)
אית תניי תני אינו חייב אלא אחת. ומפרש היידא היא ומשום איזה מהן הוא חייב משום נטילת נשמה דלית ליה להאי תנא לצידה שהיא אב מלאכה דלא מצינו לדידיה לצידה שהיתה במשכן דאי משום אילים בהני לא מיקרי צידה ולא מיחייב משום צידה שהרי ברשותו הן ואי משום תחשים הני לא הוו אלא לפי שעה וכדמסיק ואזיל ואתיא כהאי דאמר וכו' לעיל בפ' במה מדליקין בהלכה ג' ואין למידין מדבר שאינו אלא לפי שעה כדאמרי' לעיל גבי מיתרים:
הצד חלזון ופצעו אית תניי תני חייב שתים. כדתני בתוספתא פ''ט וכדמפרש לה משום צודה ומשום נטילת נשמה:
קְרִיעָה בִּבְגָדִים וְחִיתּוּךְ בְּעוֹרוֹת. קְרִיעָה בִּבְגָדִים בָּאֶמְצָע. וְחִיתּוּךְ בְּעוֹרוֹת מִן הַצָּד. וְאִית דִּמְחַלְפִּין. קְרִיעָה בְּעוֹרוֹת וְחִיתּוּךְ בִּבְגָדִים. קְרִיעָה בְּעוֹרוֹת בְּאִילֵּין רְכִיכַייְא. וְחִיתּוּךְ בִּבְגָדִים. בְּאִילֵּין לֵיבֶדִייָא.
Pnei Moshe (non traduit)
ואית דמחלפן קריעה בעורות וחיתוך בבגדים. ומפרש דלא פליגי דהא דמתנו קריעה בעורות באילין רכיכיא ברכין שדרכן לקרוע ומתני' דקתני המחתכו בעור הצבי שהוא עב וקשה ולא שייך בו קריעה. וחיתוך בבגדים באילין ליבדייא בבגדי הלבדים שעושין מהן הכובעות ועבים הן ושייכא בהו חיתוך:
קריעה בבגדים. משום דבמתני' חשיב לתרוייהו המחתכו והקורע והיינו הך הלכך מפרש דקריעה שייכא בבגדים וחיתוך בעורות והכי הוה במשכן להכי חשיב להו בתרתי וקריעה בבגדים היינו באמצע וחיתוך בעורות היינו מן הצד שמחתכו לתקנו:
רִבִּי חֲנִינָה אָמַר. עַד יְחוֹת כָּל סִיטְרָהּ. אָמַר רִבִּי יַנַּיי. אִמְרוּ לוֹ לְרִבִּי חֲנִינָא. צֵא וּקְרָא. וְהָא תַנִּינָן. עָשָׂה שְׁנֵי רָאשֶׁיהָ לְצַד אֶחָד. מֵעַתָּה עַד יְסוֹק וִיחוֹת וִיסוֹק. וְהָתַנִּינָן. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד שֶׁיְּשַׁלֵּשׁ. מֵעַתָּה עַד יְחוֹת וִיסוֹק וִיחוֹת. אֶלְּא הָכֵן וְהָכֵן. 52a חוּט שֶׁהִשְׁחִילוֹ בְמַחַט. אֲפִילוּ קָשׁוּר מִיכָּן וּמִיכָּן אֵינוֹ חִיבּוּר. תְּפָרוֹ לַבֶּגֶד. הַחוּט חִיבּוּר לַבֶּגֶד וְאֵינוֹ חִיבּוּר לְמַחַט. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵה תְּרֵיהוֹן אָֽמְרֵי. בְּקָשׁוּר מִיכָּן וּמִיכָּן. מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִן פְּלִיגִין. דְּאָמַר רִבִּי בָּא רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. הַמְמַתֵּחַ צְדָדָיו בַּשַּׁבָּת חַייָב מִשּׁוּם תוֹפֵר. נֹאמַר. מִשּׁוּם תוֹפֵר וּמִשּׂוּם קוֹשֵׁר.
Pnei Moshe (non traduit)
דהא אמר ר' בא ור' ירמיה בשם רב. לקמן בפרק י''ג הממתח צדדיו של החוט בשבת שהיה נכווץ בהבגד ומתחו על פני הבגד חייב משום תופר ואי איתא דבעינן קשירה א''כ ה''נ עד שיקשר ראשי החוט וקשיא דיאמר משום תופר ומשום קושר אלא דסבירא להו דלא בעינן קשירה בהדי תפירה:
מיליהון דרבנן. דלקמיה פליגין על ר' יונה ור' יוסה:
בקשור מכאן ומכאן. הא דקתני הכא במתני' התופר שתי תפירו' דוקא בקשור מכאן ומכאן לשני ראשי החוט דאי לאו הכי אינו מתקיים:
החוט חיבור לבגד ואינו חיבור למחט. כך הוא בכלאים ותיבת תפרו הכתוב כאן מיותר היא כלומר דאנן בעינן שיהא החוט חיבור לבגד ולא שיהא חיבור למחט דזה לא מועיל כלום שאע''פ שהוא קשור מכאן ומכאן לצד המחט והמחט תחוב עמו בהבגד לאו כלום הוא דלא מיקרי חיבור להחוט עם הבגד:
חוט שהשחילו במחט. שהכניסו והורידו לתוך נקב המחט ומלשון משחילין הוא בפ' בתרא די''ט אפי' קשר מכאן ומכאן. כלומר שתחב המחט בבגד עם החוט ולא החזירו להחוט אלא הניחו כן אף על פי שהחוט קשור מכאן ומכאן אינו חיבור לבגד:
אלא הכין והכין. אלא ע''כ דליתא שאינו צריך אלא שיעשה לכך ולכך וכלומר שאפי' תחב באמצע תוך הבגד וחזר והעבירו לצד שתחב בו סגי בכך שהרי שני ראשיה בצד אחד הן:
והתנינן. ועוד דמדברי ר' יהודה נמי קשיא לדברי ר' חנינא דקתני עד שישלש ולר' חנינא עד יחות דרך כל הבגד לעבר האחר ויסוק כמו כן ויחזור ויחות בתמיה דלהא ודאי לא קפיד ר' יהודה דלא קאמר אלא עד שישלש שיכניס החוט בתוך הבגד ויוציא ויחזור ויכניס ג' פעמים ואי איתא דצריך דרך כל הבגד הוו להו למיתני בהדיא כן:
ר' חנינא אמר עד יחות כל סיטרה. גרסי' להא לעיל בסוף כלאים ואהתם קאי ואגב דהא דלקמן מייתי לה הכא דתנינן שם התוכף תכיפה אחת אינה חיבור ואין בה משום כלאים והשומטה בשבת פטור עשה שני ראשיה לצד אחד חיבור ויש בה משום כלאים והשומטה בשבת חייב ר' יהודה אומר עד שישלש. ומפרש ר' חנינא דהאי תכיפה ששנינו עד שירד המחט עם החוט כל צד הבגד מעבר לעבר דבכה''ג הוא דמקרי תכיפה אמר ר' ינאי אמרו ליה לר' חנינא צא וקרא משנתך בחוץ דלאו מילתא היא דהא תנינן עשה שני ראשיה לצד אחד שהעביר החוט לאותו צד שתחב בו ונמצא ששני ראשיה בצד אחד אפי' בתכיפה אחת הוי חיבור ומעתה לדבריך עד יחות ויסוק. הכי גריס בכלאים ותו לא וכאן ט''ס הוא ואגב שיטפא דלקמן נזרקה. וכלומר לדידך היה צריך שיוריד החוט דרך כל הבגד ויחזור ויעלה כמו כן ואנן חזינן דלא קפיד התנא אלא שיהו שני ראשי החוט מצד אחד ואפי' תחב המחט עם החוט בתוך אמצע הבגד ולא העבירו לצד האחר אם חזר והעביר החוט לאותו צד שתחב בו הרי שני ראשיה בצד אחד והוי חיבור:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source